גזר דין בתיק ת"פ 13717-11-12

כללי:

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שיחס לו עבירות של דרישת נכס באיומים, עבירה לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמות לעניין העונש.

אביא להלן את העובדות הרלוונטיות לכתב האישום המתוקן:

ביום 04.11.12, בסמוך לשעה 13:00, הגיע הנאשם לחנות מכולת כשהוא מצויד בסכין מטבח באורך כ- 30 ס"מ שהחביא בבגדיו (להלן: " הסכין"). הנאשם פנה למתלוננת שעבדה אותה עת בחנות, דרש ממנה כסף בכוונה לגונבו וכשסירבה הוא הוציא מבגדיו את הסכין, הניף אותה בצורה מאיימת לעבר המתלוננת תוך שהוא דורש שוב כי תיתן לו כסף בכוונה לגונבו ואף איים להורגה.

בשלב זה, נכנס לחנות בעלה של המתלוננת, תפס בידו של הנאשם והוציא ממנו את הסכין. הנאשם נפל על הרצפה, קם ועזב את המקום. 

נתוני הנאשם:

הנאשם יליד 1980, לחובתו 7 הרשעות קודמות בגין עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב,  החזקת נשק שלא כדין, חטיפה, כליאת שווא, הדחה באיומים ובכוח, גניבה, איומים, תקיפת בת זוג, מעשה מגונה בכוח וחבלה במזיד ברכב. הנאשם ריצה בעבר 5 מאסרים בפועל, לרבות מאסר בפועל בן ארבע וחצי שנים, אותו ריצה בשנת 2005.

עמדת המאשימה:

המאשימה טענה כי מעשיו של הנאשם לא נבעו מהחלטה ספונטנית ואינם בגדר מעידה. ציינה כי הנאשם נכנס לחנות כשהוא מצויד בסכין מטבח, דבר המצביע על תכנון ועל אופי עברייני. עוד טענה כי יש במעשיו של הנאשם, כפי שנקבע בפסיקה, פוטנציאל גבוה של נזק מכל הבחינות. הפנתה לפסיקה והדגישה כי מדובר בעבירת אלימות חמורה הכוללת שימוש בסכין שבוצעה בשעת צהריים, כאשר הנאשם לא חושש מהימצאות עוברי אורח במקום ולא מסתיר פניו. המאשימה ציינה כי הנאשם לא הצליח לממש זממו וליטול כסף מחנות, לא עקב חרטה אלא רק כיוון שבעלה של המתלוננת הגיע לחנות ומנע ממנו זאת.

המאשימה הפנתה לעברו הפלילי וביקשה לגזור עליו, מאסר בפועל שינוע במתחם הענישה של 3 עד 5 שנות מאסר בפועל כך שיוטל עליו עונש המצוי ברף העליון של מתחם הענישה המוצע כמצוות סעיף 40 ג' לתיקון  113 של חוק העונשין (להלן: "תיקון 113"). עוד ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי משמעותי ופיצוי למתלוננת.

טענות ב"כ הנאשם:

ב"כ נאשם ציין כי שיקול הענישה המרכזי על פי התיקון הוא "עקרון ההלימה" שנקבע בסעיף 40ב לתיקון 113.

ב"כ הנאשם ביקש לקבוע מתחם הענישה ההולם על בסיס הענישה הנוהגת בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן, טרם כניסתו של התיקון 113  לתוקף וכן על בסיס פסיקת בימ"ש העליון שניתנה לאחר תחילת תוקפו של התיקון.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה וביקש  לקבוע מתחם ענישה הנע בין מאסר קצר שניתן לרצותו במסגרת עבודות שירות  עד ל- 15 חודשי מאסר בפועל וביקש להטיל על הנאשם עונש הקרוב לסף התחתון של מתחם הענישה וזאת בשל הודאת הנאשם, תקופת המעצר שריצה עד כה ושיקולי שיקום  הכוללים נכונות הנאשם להשתלב בתהליך טיפולי שיקומי.

ציין כי הנאשם לא השתמש באלימות פיזית ממשית כלפי המתלוננת ואף כשנכנס בעלה של המתלוננת הוא השתלט על הנאשם בקלות והנאשם נפל ועזב את המקום. עוד ציין כי הנאשם לאחר האירוע ביקש סליחת המתלוננת ובני משפחתה והם מחלו לו על מעשיו. ב"כ הנאשם צירף תצהיר  מטעם המתלוננת שבו היא מציינת כי לאחר האירוע נערכה סולחה בינם לבין הנאשם ומשפחתו, הנאשם התנצל  והביע חרטה.

עוד טען ב"כ הנאשם כי הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה הינן העדר שליטה עצמית רגעית נקודתית, הוא לא שלף את הסכין מיד כשנכנס למכולת ורק נפנף בה. הפנה לנסיבותיו האישיות וציין כי המדובר באדם בן 32, זה עתה נשא לו אישה, בן למשפחה ברוכת ילדים, מבין את חומרת מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר ולקח אחריות על מעשיו.

בסוף דבריו ביקש ב"כ הנאשם לא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו  עונש ברף התחתון של מתחת הענישה לצד ענישה צופה פני עתיד.

מטעם הנאשם העידה אשתו כעדת אופי, ציינה כי הם נשואים כבר שנה וביקשה מבימ"ש לא להחמיר בעונשו של הנאשם ולתת לו הזדמנות לפתוח דף חדש.